לזכר הירש.
לכבוד רחל וג׳ון.
ולזכרם של כל החטופים מ-7 באוקטובר שלא שבו הביתה.
היה צריך להיות עוד זמן.
עוד מוזיקה. עוד מסעות. עוד בקרים רגילים. עוד הזדמנויות לרחל ולג׳ון לשמוע את קולו של בנם, לחבק אותו קרוב, ולראות את החיים שהיו יקרים להם כל כך נפרשים לפניהם.
האתר מדברים על ישראל מוקדש לזכרו של הירש גולדברג-פולין, שעתידו נגזל, ולכבוד הוריו, רחל גולדברג-פולין וג׳ון פולין, שהביאו את אהבתם לבנם אל מול העולם וביקשו מאיתנו שיהיה לנו אכפת.
דרך המילים שלהם, רבים כל כך מאיתנו חשו קשר לצעיר שמעולם לא פגשנו. קיווינו בשבילו. התפללנו בשבילו. דמיינו את הרגע שבו ישוב הביתה.
איננו יכולים לדעת את מלוא כובד האבל של רחל וג׳ון. אנחנו יכולים לזכור את הירש. אנחנו יכולים לשאת את שמו בעדינות. אנחנו יכולים לכבד את האצילות שבה עמדו הוריו על כך שכל חטוף הוא ילד של מישהו, אהוב של מישהו, אדם שהיעדרו הותיר עולם לא שלם.
הדוגמה שלהם קוראת לנו להביא יותר אכפתיות לאופן שבו אנחנו מדברים על ישראל: לזכור את האנשים שחייהם מונחים על הכף, לדבר אמת על טרור ועל סבל, ולשמור על היכולת שלנו לחמלה גם כשאנחנו מפחדים או אבלים.
„חמלה היא שריר שצריך לאמן.”
יהי רצון שהאתר הזה יהיה מקום קטן לאכפתיות הזאת, לזיכרון הזה ולאחריות הזאת.
הירש, יהי זכרך ברוך.
רחל וג׳ון, שתהיו מוקפים באהבה שאינה מבקשת מכם דבר, שמפנה מקום לאבל שלכם, ושזוכרת את בנכם.
שאבתי השראה מחייו של הירש ומהמאבק הבלתי נלאה של ג׳ון ורחל.
סת׳ אייזנברג, עורך